החלטה בתיק בש"פ 6286/10

           זהו ערר המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט צ' דותן) מיום 26.8.2010 אשר קיבל את ערר המשיב על החלטת בית משפט השלום בכפר-סבא מיום 15.8.2010 (כב' השופטת נ' בכור) בדבר מעצרו עד תום ההליכים, והורה על שחרורו בתנאים מגבילים.

1.        המשיב עומד לדין בבית משפט השלום בכפר-סבא, ביחד עם שני נאשמים נוספים (הנאשם 1, אמיר עבד אל חי (להלן: אמיר) והנאשם 2, בלאל מהדאוי (להלן: בלאל, וביחד: הנאשמים)) בעבירות של גניבת רכב בצוותא, פירוק חלקים מרכב בצוותא והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כמו-כן מיוחסות לבלאל בכתב האישום עבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ושהייה שלא כדין, ולמשיב מיוחסות עבירות של נסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 3.8.2010 בשעות אחר-הצהריים גנבו הנאשמים רכב בהוד השרון, העבירו אותו למטע גויאבות בישוב טירה (להלן: המטע) ושם החלו לפרקו. בשלב מסוים הגיעו למקום שוטרים שהורו לנאשמים לעצור אך אלה החלו נמלטים לכיוונים שונים.אמיר, נמלט מהמקום בכלי רכב אחר, אך נתפס במחסום בשביל הגישה למטע; בלאל, ניסה להימלט ברגל אך נתקל, בעודו מחזיק במוט ברזל, באחד השוטרים ונעצר רק לאחר שהשוטר שלף את נשקו האישי וירה באוויר; והמשיב, ניסה אף הוא להימלט מהמקום תוך הפעלת אלימות כלפי השוטרים שדלקו אחריו וניסו לעוצרו. תחילה התקרב אחד השוטרים (השוטר אלכסנדר) אל המשיב וצעק לו לעצור, אך המשיב הסתובב לעברו והכה אותו בראשו באמצעות כלי עבודה לחיתוך צינורות. בהמשך ניסה השוטר אלכסנדר להתיז אל עבר המשיב גז פלפל אולם המשיב המשיך להימלט ובשלב מסוים הרים מוט ברזל גדול והסתובב לכיוון השוטר אלכסנדר, אשר בתגובה שלף את נשקו האישי ודרך אותו. באותו שלב השליך המשיב את מוט הברזל, והמשיך להימלט מן השוטר ובהגיעו לתחנת דלק סמוכה, הרים פח ברזל שהיה במקום וזרק אותו אל עבר השוטר אלכסנדר שנפגע מן הפח ונגרם לו חתך בידו הימנית שהצריך טיפול רפואי. בסופו של דבר הצליחו השוטר אלכסנדר ושוטר נוסף שהגיע למקום לעצור את המשיב, אך גם באותו שלב התנגד המשיב למעצר וסרב להוראה לשכב על הארץ.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של המשיב ושל הנאשמים הנוספים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטתו מיום 15.8.2010 ניתח בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופטת נ' בכור) בהרחבה ובפירוט את חומר הראיות בתיק וקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום. בית משפט השלום הוסיף וקבע כי נוכח העובדה שהנאשמים ביצעו לכאורה לאור היום ובצוותא עבירות רכוש מתוחכמות, קיימת מסוכנות "ברורה ומיידית" המקימה לגבי שלושתם עילת מעצר. בהקשר זה הדגיש בית משפט השלום כי מסוכנותם של הנאשמים מתעצמת נוכח האלימות שהפעילו כלפי השוטרים; נוכח נסיונתיהם להימלט מן המקום; וכן על רקע העובדה שדלאל (הנאשם 2) הינו תושב האזור וקיים חשש שיימלט מאימת הדין אם ישוחרר ממעצר. לבסוף הדגיש בית משפט השלום כי קיים חשש שהנאשמים, אם ישוחררו, ינסו לשבש הליכי משפט. טעמים אלה הובילו את בית משפט השלום אל המסקנה לפיה אין להסתפק בחלופת מעצר או בתנאי שחרור אחרים, אף שלנאשמים אין עבר פלילי והוא הורה על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

3.        המשיב, אמיר ודלאל הגישו ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי מרכז ובהחלטתו מיום 26.8.2010 אימץ בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' דותן) את מסקנתו של בית משפט השלום לפיה קיימות במקרה דנן ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת כל שלושת הנאשמים בעבירות המיוחסות להם. עם זאת, ביחס לנאשם 1 (אמיר) סבר בית המשפט המחוזי, בניגוד לבית משפט השלום, כי לא מתקיימת בעניינו עילת מעצר בשל מסוכנות לבטחון הציבור ולכן קבע כי יש לשחררו ממעצר בתנאים מגבילים. אשר לדלאל ולמשיב קבע בית המשפט המחוזי כי צדק אמנם בית משפט השלום בקובעו כי קיימת לגביהם עילת מעצר בשל מסוכנות הנובעת מן העובדה שעל פי המיוחס להם ניסו השניים להימלט מהשוטרים שביקשו לעצרם ואף התנגדו לכך באלימות. בנוסף קבע בית משפט קמא כי הראיות לכאורה מצביעות על חשש שמא המשיב ודלאל  שהינם תושבי האזור ינסו להימלט מאימת הדין. יחד עם זאת סבר בית המשפט המחוזי, בניגוד לבית משפט השלום, כי יש מקום לשקול בעניינם חלופת מעצר שכן העובדה שהם תושבי האזור לא מצדיקה כשלעצמה את מעצרם עד תום ההליכים בלא לבחון חלופת מעצר שתאיין את החשש של הימלטות מפני אימת הדין, בהדגישו את העובדה שלשניהם אין עבר פלילי ושהסיכון כי הם יחזרו וינסו לבצע עבירות רכוש או אלימות אינו רב. מטעמים אלה קבע בית המשפט המחוזי כי הפקדת ערבויות בסכומים הולמים תבטיח את התייצבותם של דלאל ושל המשיב למשפט ובנוסף קבע כי ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מן השניים בדרך של מעצר בית בפיקוח ערבים.

           דלאל לא הציע חלופה קונקרטית ולכן נדחה הערר בעניינו, אך בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי הוא רשאי לפנות לבית משפט השלום ולהציע חלופה שתיבחן לגופה. אשר למשיב קבע בית המשפט המחוזי כי ניתן לשחררו בתנאים הבאים: (1) מעצר בית מלא בפיקוח של שני ערבים; (2) איסור על המשיב ליצור כל קשר עם הנאשמים הנוספים או עם מעורבים אחרים בפרשה; (3) הפקדת סכום של 12,000 ש"ח והתחייבות עצמית באותו הסכום; (4) ערבות שתינתן על ידי שני הערבים בסך של 30,000 ש"ח (כל אחד).

4.        מכאן הערר שבפניי המופנה כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. המדינה סבורה כי שגה בית משפט קמא בכך שמיקד את החלטתו בעבירות הרכוש המיוחסות למשיב בלא ליתן משקל ראוי לחומרתה המופלגת של האלימות שבה נקט לכאורה כלפי השוטר אלכסנדר, המעידה כי אין ליתן בו אמון שיקיים את תנאי החלופה. כמו כן טוענת המדינה כי העובדה שהמשיב תקף את השוטרים שדלקו אחריו מלמדת על היעדר מורא מפני החוק, ולטענתה היותו של המשיב תושב האזור, בצירוף המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, מקימים חשש קונקרטי ומוחשי להימלטות מאימת הדין אשר לא ניתן לאיינו בחלופת מעצר. לבסוף סבורה המדינה כי שגה בית משפט קמא בכך שאימץ את חלופת המעצר שהציע המשיב בלא להורות על בחינתה על-ידי שירות המבחן. 

5.        מנגד סבור המשיב כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לשחררו לחלופת מעצר. לטענתו, בית המשפט המחוזי היה ער למעשי התקיפה שיוחסו לו בכתב האישום ונתן להם את המשקל הראוי בהחלטתו. לראיה מצביע המשיב על האבחנה שהבחין בית המשפט המחוזי בינו ובין אמיר, הנאשם 1, אשר לא יוחסו לו מעשי תקיפה כלפי השוטרים והוא שוחרר בתנאים מגבילים לאחר שנקבע כי אין מתקיימת לגביו עילת מעצר. עוד מוסיף המשיב וטוען כי אכן קיימות ראיות לכאורה ביחס לעבירות האלימות המיוחסות לו, אך הוא מדגיש בהקשר זה כי לפני מספר חודשים הוא נשדד באיומי אקדח ועל רקע זה יש לבחון את המסוכנות הנשקפת ממנו באישום דנן. לבסוף טוען המשיב כי אף שהוא אינו תושב ישראל אין בכך כדי למנוע בחינתה של חלופת מעצר וכי החלופה שהציע ונתקבלה על ידי בית המשפט המחוזי היא חלופה ראויה והולמת.

6.        דין הערר להתקבל. עיון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מלמד כי עבירות האלימות המיוחסות למשיב ובהן תקיפת שוטר ופציעתו בנסיבות מחמירות לא קיבלו בה את המשקל הראוי. תחת זאת מיקד בית המשפט המחוזי, בניגוד לבית משפט שלום, את שיקוליו בכך שמדובר בעבירת רכוש "ראשונה ויחידה של העוררים" והעריך כי הסיכון כי ישובו ויבצעו עבירות רכוש או אלימות אינו גדול, בציינו כי הם נעדרי עבר פלילי. דומה כי התייחסותו של בית המשפט המחוזי אל כל הנאשמים בחדא מחתא מעוררת קושי. ראשית אמיר הנאשם 1 אינו מואשם כלל בעבירות אלימות ואילו הנאשם 2, בלאל, מואשם בניסיון לתקיפת שוטר בלבד. לעומת זאת המשיב הפגין במעשים המיוחסים לו נחישות להימלט מן השוטרים בכל מחיר. הוא לא בחל לכאורה בהפעלת אלימות ממשית כלפיהם. הוא ניסה לכאורה פעם אחר פעם לפגוע בשוטר אלכסנדר שרדף אחריו תוך שימוש בכלי עבודה לחיתוך ברזל, מוט ברזל ופח ברזל ואף גרם לפציעתו באופן שהצריך טיפול רפואי. הוא לא חדל מהתנהלותו האלימה גם אל מול אקדח דרוך וגם לאחר שהשוטרים כבר השתלטו עליו. המעשים האלימים המיוחסים למשיב כמתואר לעיל, מצביעים על העדר מורא מפני גורמי החוק אף שהוא נעדר עבר פלילי ונראה כי בנסיבות אלה אין מקום ליתן בו אמון כי יקיים את תנאי החלופה שהוצעה. לא היה על כן מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום ככל שהיא נוגעת למשיב וראוי היה להותירה על כנה. זאת ועוד - המשיב הינו תושב האזור ואף שאין לייחס לעובדה זו משקל מכריע לצורך שחרורו לחלופת מעצר הרי שבמקרה דנן מצטרפת עובדה זו ליתר השיקולים שנמנו לעיל ותומכת במסקנה לפיה אין מקום להורות על חלופת מעצר בשל מסוכנותו של המשיב ובשל החשש הקיים בעניינו לאי כיבוד תנאי החלופה ולהימלטות מאימת הדין.

           אשר על כן, דין הערר להתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים מבוטלת והוא ישאר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           ניתנה היום, י"ט אלול התש"ע (29.8.2010).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    מא+הג

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: